מרשנו שימש כבר במלחמת יום הכיפורים כחייל מילואים מן המניין, סבל במהלך הלחימה מפגיעה אורולוגית שגרמה לו לחוסר שליטה על דרכי השתן והפכה את חייו לסיוט מתמשך. כאשר נתבקש להכריע בעניין, משרד הביטחון הכיר בנכותו של מרשנו בשיעור של 19% בלבד וזאת נוכח הפגיעה המצומצמת כביכול, באיבר אחד בלבד.
שלב ראשון: עדות מומחה בדבר מצבו הרפואי של מרשנו
במשך שנים סבל הלקוח שלנו משורה של בעיות בריאותיות שנבעו במישרין מאותה הפגיעה. בשלב כלשהו, הוא הגיע למשרדנו לאחר שקיבל המלצה עלינו מארגון נכי צה”ל – וזאת משום שזכינו למוניטין של משרד שידוע ביכולתו לחולל תקדימים – ממש כמו אלו שעליהם אתם יכולים לקרוא בעמודים אלו – ממש כמו זה שאתם קוראים עכשיו.
הדבר הראשון שעשינו ברגע שקיבלנו על עצמנו את הייצוג בתיק, היה להביא אישור רפואי ממומחה מוכר ובעל שם המעיד על כך שהפגיעה הכוללת בתובע (מרשנו) עונה לקריטריונים שמתאימים לשיעור גבוה יותר של אחוזי נכות – בין 35% ל-40%. עם זאת, פיצוי ארבעים אחוזי הנכות שלהם הוא היה זכאי מבחינה רפואית לא סיפקו למרשינו את הפתרון התעסוקתי שלו הוא היה זקוק נואשות וזאת נוכח העובדה שמרשנו לא עבד ואורחות חייו נפגעו באופן משמעותי. או אז נזכרתי באחד המשפטים שנאמרו על ידי אשתו באחת מהפגישות המקדימות שלנו.
שלב שני: אזכור הפגיעה הנפשית החמורה שנגרמה למרשנו
אשתו של התובע סיפרה לי באחת השיחות שבמשך שנים התנהל בעלה כ”זאב בתוך כלוב” עת שהה בבית. במילים אחרות, הוא היה עצבני דרך קבע ואשתו, כמו גם ילדיו, לא יכלו לנהל אתו שיחה אחת מבלי שזו תעלה לטונים גבוהים ואינטנסיביים. התחוור לי מיד כי מדובר בתגובה פוסט-טראומתית שגם בגינה ראוי כי מרשנו יקבל פיצוי בדמות העלאת אחוזי הנכות שלו.
תקנה מספר 4 בתקנת הנכים, המוכרים בשמם האחר כמבחנים לקביעת דרגת הנכות, קובעת כי “בדרך כלל דרגת הנכות הקבועה לצד כל פגימה גופנית כוללת גם את התגובה הנפשית הנובעת ממנה. אולם הועדה הרפואית רשאית לקבוע דרגת נכות נוספת עבור הדרגה הנפשית, כמפורט בסעיף 34 [הסעיף העוסק בנכות בשל תסמונת פוסט-טראומתית – א.ד] לתוספת, אם מצאה כי התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה.”
מלבד ההסתמכות על תקנה 4, צירפנו למסמכים הרפואיים שהגשנו לבית המשפט סימוכין של פסיכיאטר אשר העיד בכל הנוגע לעוצמת התגובות של מרשנו ואף הוספנו אישורים רפואיים, תצהירים ועדויות של כל בני המשפחה על כך שלאורך השנים הפך התובע מאדם נעים הליכות לחיית טרף זועמת, מרוב תסכול ומצוקה.
בסופו של דבר מאמצינו נשאו פרי וזאת כאשר דרגת הנכות הכוללת של מרשינו הועלתה ללא פחות מ-87.5%.
